לפני מספר שנים הגעתי לסניף של חברת רכב בהרצליה במסגרת חונכות-אישית שקיימתי ברשת. בניגוד למקובל ולרצוי, מצאתי מולי 2 אנשי מכירות חדשים לגמרי, שלא נכחו בסדנא שלי.
לאחר שהבהרתי לאנשי המכירות את מהותה של החונכות ואת השיטה בה היא מתבצעת, עמדתי כהרגלי במרחק רב כדי לא להביך אותם. דקות ספורות אח"כ, חלפו לידי זוג פנסיונרים, תוך שהם פונים לכיוון שולחנו של אחד מאנשי המכירות ומתיישבים. לא היה קשה לחוש שהם הגיעו בשלים לחלוטין לסגירה ולמעשה התכוונו לבצע הזמנה (במקרה מובהק כזה אין כלל צורך באיתותי סגירה כדי להגיע למסקנה)…
תוך כדי שיחה, שאל הגבר את איש המכירות: "וברכב שלי גם יהיה ריפוד לבד יפה בבגאז' כמו זה שבתצוגה"? (איתות סגירה אטומי!) ואיש המכירות משיב לו בהתלהבות: "בהחלט. ואני גם יכול להראות לך"… בשלב זה הוא מקים לתדהמתי את הזוג הנ"ל ממקומם ומוביל אותם חזרה לאולם התצוגה אל הרכב המסוים. הוא פותח את תא המטען ומראה: "ככה". "ואתה יודע שאפשר גם להוציא את הלבד ולנקות אותו"? הוא שואל, תוך שהוא מדגים הוצאת הלבד… "אתה יכול גם להזמין בחנות שטיחים לבד חדש כל פעם שתרצה" הוא מוסיף… וממשיך לבלבל את המוח עם פרטים מיותרים שעלולים לפתוח את כל העסק מחדש.
אכן, גם לסבלנותו של חונך יש גבול. למרות שזה עומד בניגוד מוחלט לכל הכללים, התקרבתי במהירות אל איש המכירות, גחנתי מאחורי גבו ולחשתי לחישה רועמת: "תסגור. תסגור כבר לעזאזל"!
אז הוא סגר, את הבגאז'…